ת"א 2581/99

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה כספית שהגישה חברת ל.מ.ד ייזום בנין והשקעות (1988) בע"מ נגד המועצה המקומית עומר, בדרישה לפיצוי בגין נזקים ואי תשלום בגין עבודות שביצעה ל.מ.ד. בעקבות סיום הקשר העסקי בין הצדדים עקב הקמת תשתיות. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה בשל הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. התובעת טענה כי ההסכם פסול משום שאין בו את החתימות הנדרשות על פי הוראות המועצה המקומית, וכי הוא נחתם בנסיבות של כפייה ועושק, ועל כן יש להחיל אותו באופן חלקי. השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי הסכם הפשרה תקף ויש לכבדו, שכן התובע קיבל תמורה ולא החזיר אותה. התובע לא הצליח להוכיח את נסיבות הכפייה והעושק, והראיות הראו כי הכפייה הכלכלית, אם בכלל, לא בוצעה על ידי הנתבע. זאת ועוד, מלשון ההסכם ומתכליתו עולה כי הוא חל באופן מקיף על כל הטענות, לרבות "היצירות החריגות". לפיכך, דחתה השופטת את התביעה על הסף, מבלי לדון בטענותיה האחרות של הנתבעת באשר למהות התביעה. התובע חויב לשלם לנתבע 20,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.