עת"מ 34630-03-12

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה המנהלית המערערת על החלטת העירייה לפתוח בהליכי גבייה מנהליים נגד העותרים. העותרים טענו כי לעירייה אין זכות לדרוש תשלום בגין חובות מסוימים וכי החלטת הגבייה אינה סבירה ומופרזת. עם זאת, השופט מצא את הטיעונים לא משכנעים. ראשית, באשר לטענה כי העותרים לא קיבלו שירותים מוניציפליים, קבע השופט כי החיוב בתשלום ארנונה אינו תלוי במתן שירותים על ידי העירייה. שנית, השופט דחה את טענת העותרים לקיזוז כנגד ההוצאות שהוצאו בגין שירותים שהיה על העירייה לספק. השופט הסביר כי חוק החוזים, עליו הסתמכו העותרים, מסדיר את יחסי המשפט הפרטי ואינו חל על יחסים בין אזרחים לרשויות מנהליות. בנוסף, העותרים לא הוכיחו חוב מוגדר שחבה להם העירייה, שניתן לקזז כנגד חבותם במס. השופטת דחתה גם את הטענה כי פתיחת הליכי גבייה מנהליים היא הפעלה בלתי מידתית של סמכות שלטונית, והדגישה את האינטרס הציבורי בגביית מסים יעילה בהליך זה. השופט לא מצא כל הצדקה לטענת העותרים כי דרישת התשלום פסולה משום שנשלחה על ידי אדם בלתי מורשה. העתירה נדחתה, הוראת השעה הוסרה, והעותרים חויבו לשלם לעירייה שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.