ת"א 2457/00

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, תבע פיצויים מהנתבעת. התובע, שסבל מחבלות ונכות פסיכיאטרית קבועה מוכרת מהמל"ל, דרש לקבל פיצוי בגין נזקי גוף, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, עזרה וסיעוד, מוגבלות בניידות, הפסדי פנסיה ונזקים לא ממוניים. ההגנה טענה כי נכותו של התובע נבעה מהאירועים שקדמו לתאונה, וסירובו להיבדק תרם להצגה מוגזמת של מצבו. בית המשפט מינה מומחים פסיכיאטריים אשר העריכו את נכותו הנפשית של התובע עקב התאונה, בהתחשב באירועים קודמים ובהתחזות אפשרית. חוות הדעת של המומחים, יחד עם ראיות נוספות, הובילו את בית המשפט למסקנה כי לתובע נגרמה נכות נפשית כללית של 70%, ו-40% מנכות זו נגרמה כתוצאה מהתאונה. בית המשפט חישב את נזקי התובע, לרבות הפסדי הכנסה בעבר ובעתיד, עזרה וסיעוד, ניידות, הפסד פנסיוני פרישה ונזק לא ממוני, בסך כולל של 557,828 ₪. עם זאת, סירובו של התובע לעבור בדיקה ללא הצדקה הביא את בית המשפט לנכות אחוזים מפסק הבוררות. בנוסף, תשלומי המל"ל לתובע היו משמעותיים, והקטינו את גובה הנזקים. בניכוי ופיצויים מהמל"ל, הסכום הסופי שהיה חייב לתובע עמד על 25% מהנזק שנגרם ובסך הכל 136,470 ₪, בצירוף הוצאות משפט, ריבית ושכר טרחת עורך דין.