ב"ל 4848-02-22

תקציר

התובע, שהועסק בבזן בין השנים 2006-2021 כעובד חדר בקרה, הגיש תביעה לאחר שפיתח פגיעה בצוואר, וביקש להכיר בה כתאונת עבודה. המחלוקת העיקרית הייתה האם סביבת העבודה של התובע וחובותיו, שכללו תנועה נרחבת של הצוואר, תרמו לפגיעה. מונו שני מומחים רפואיים; הראשון סבר כי עבודתו של התובע הייתה גורם תורם שולי (פחות מ-20%), ואילו השני לא מצא קשר סיבתי סביר (פחות מ-50%). בית המשפט, תוך שמירה על העיקרון של מתן משקל משמעותי לחוות דעת מומחים, דחה את התביעה. השופטים הסכימו עם חוות דעתו של המומחה השני, שהתבססה על העובדות הספציפיות של המקרה, לרבות מערך העבודה של התובע, ולא מצאו כל סטייה מהעובדות המוסכמות או אינדיקציה לאסכולה נוקשה. טענות התובע, המתייחסות למקרים אחרים בעלי עובדות שונות בהם הוכרו פגיעות צוואר, לא נחשבו מוצדקות. מאחר שחוות הדעת של המומחים לא שללו באופן מוחלט קשר סיבתי, בית המשפט לא ראה סיבה לעמת אותם עם נתונים מהליכים אחרים. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, ולתובע ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.