רע"פ 149/88

תקציר

המשיב, טוביה, עמד בפני שורה של עבירות נהיגה חמורות, לרבות אירוע אחד שכלל התעלמות מתמרור, נהיגה רשלנית, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון או תעודת ביטוח, והחמור מכל, נהיגה תחת השפעת אלכוהול שגרמה לתאונה. עברו הקודם כלל הרשעות נוספות בגין התנהגויות דומות. בית המשפט קבע כי טוביה "פגע קשות" בציבור וגזר עליו שלוש שנות מאסר, בהן שנת מאסר בפועל ושנתיים על תנאי, לצד פסילה של עשר שנים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. טוביה, שלא הסתפק בעונש זה, ערער לבית המשפט המחוזי, שדחה את ערעורו והציע לו הקלה מסוימת רק בשיטת תשלום הקנס. כעת, הוא מבקש ערעור נוסף לבית משפט גבוה יותר. עם זאת, השופט דחה את בקשתו, בנימוק של עיקרון ותיק לפיו ערעורים על חומרת העונש הם בדרך כלל נדירים, כאשר שתי ערכאות נחשבות מספיקות לעניין זה. השופט הדגיש כי במקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות ערכאת ערעור שלישית נדירה וכי גזר הדין עצמו אינו חמור יתר על המידה, בהתחשב במעשיו ובעברו של טוביה. החלטה זו ניתנה ב-3 בינואר 1988, ואישרה את גזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר.