ע"א 6505/97

תקציר

בסכסוך משפטי מורכב בין בוני התיכון בע"מ (החברה) לבין בנק הפועלים בע"מ (הבנק), התייחס בית המשפט העליון לטענות רבות העולות מטענת החברה כי הבנק ניהל את חשבונותיו באופן כושל, לרבות טענות ל"שירות מותנה בשירות", גביית ריבית יתר והפרת הסכמים. בתחילה דחה בית המשפט המחוזי טענות אלה, מה שהוביל לערעור החברה. נושא מרכזי היה "השירות המותנה" לכאורה, שבו הבנק קשר לכאורה הרחבות אשראי לכך שהחברה רכשה שירותים נוספים, ובפרט תוכניות חיסכון. בית המשפט העליון מצא טענה זו מוצדקת, וקבע כי קיימת כפייה כלכלית מצד הבנק, ולכן לא פגה תקופת ההתיישנות על תביעות אלה. באשר לחיובי הריבית, בית המשפט אישר כי הבנק חישב את הריבית באופן שגוי תוך שימוש בשנה של 360 יום במקום 365 ימים, ללא גילוי לחברה, דבר המחייב תיקון. עם זאת, בית המשפט דחה מספר טענות אחרות, כגון טענות החברה בדבר מסגרות אשראי בלתי מספקות והסכם תמיכה פיננסית שלא נענה, והדגיש את הצורך בהסכמים מפורשים בכתב בעסקאות עסקיות. הבנק כשל בהבטחת גילוי נאות וניהול, מה שהוביל לקבלת הערעור באופן חלקי, כאשר ההשלכות הכספיות יידונו מחדש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הבנק חויב לשלם את הוצאותיה המשפטיות של החברה, תוך הדגשת תמהיל של הצלחות וכישלונות לשני הצדדים בהליך פיננסי ומשפטי סבוך זה.