ע"א 9371/00

תקציר

בית המשפט העליון אישר החלטה של ערכאה נמוכה יותר, ודחה את תביעת המערער להשבה מחמת התיישנות. התיק נסב סביב חוזה שכירות בין פרנציסקנה דה טרה סנטה (המשיבה) לבין אלבשארה חברה לעידוד תיירות בע"מ (המערערת), במסגרתו האחרונה הייתה אמורה לבנות מלון ומתקני ספורט אך במקום זאת בנתה מסעדה ואולם אירועים. המשיב ראה בכך הפרה יסודית של החוזה והודיע למערערת על ביטול החוזה ביום 7.5.90. המערערת פינתה את המקום ביום 10.10.94, בעקבות ערעורים שלא צלחו על צווי פינוי. ביום 2.12.97, לאחר למעלה משבע שנים מאז הודעת הביטול, הגישה המערערת תביעה להשבת רכוש, בה ביקשה פיצוי בגין שווי השיפורים שבוצעו במקרקעין המוחכרים. בתי המשפט פסקו נגד המערערת והסבירו כי תקופת ההתיישנות בתביעות שאינן מקרקעין הינה שבע שנים מיום קמת עילת התביעה – שבמקרה זה היה מועד ביטול החוזה. בית המשפט הסביר כי ברגע שחוזה מופר ומבוטל, הזכויות להשבה מופעלות באופן מיידי, ויש להגיש כל תביעה במועד. המערערת טענה כי החוק צריך להתחיל עם האישור השיפוטי הסופי של ביטול החוזה או עם פינוי הקרקע, אך בית המשפט דחה זאת וקבע כי סיכונים משפטיים לאחר ביטול הם אינהרנטיים וכי מצופה מהצדדים להגן באופן יזום על זכויותיהם בתוך התקופה שנקבעה. משכך, מצא בית המשפט את תביעת המערערים מיושנת, וקבע כי הם לא מימשו את זכויותיהם באופן מיידי, והביאו לדחיית הערעור.