ע"א 3798/95

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט העליון האם המשיבים, שנגרמו להם נזקים נפשיים לאחר שהיו עדים למותו של בן משפחה בתאונת דרכים, זכאים לפיצוי בתנאים שנקבעו בפסק דין אלסוהא. התאונה גרמה למותה של אישה, כשלצידה נכחו בעלה וילדיה (המשיבים). לבעל נגרמו פגיעות גופניות שהובילו לנכות פוסט-טראומטית קבועה של 10%-15%, ואילו הבנות סבלו ממצוקה נפשית זמנית אך ללא נכות נפשית קבועה. סוגיית הליבה נסובה סביב השאלה האם הטראומה הנפשית שחוו המשיבים עומדת בקריטריון אלסוהא, המחייב את הנזק הנפשי להיות משמעותי, כגון נוירוזה קשה או פסיכוזה, לצורך פיצוי. בפסקי דין קודמים נדחו תביעות דומות כאשר הנזק הנפשי לא עמד ברף זה. במקרה זה, מאחר שלא חוו הבעל והבנות נכות נפשית לצמיתות הקשורה ישירות למצוקתם הנפשית עקב התאונה, קבע בית המשפט כי תביעתם אינה עומדת בתנאי אלסוהא. משכך, התקבל הערעור, ונשלל מהמשיבים הסכום המוסכם בגין נזק נפשי (70,000 ₪), שכן הפגיעה הנפשית לא עמדה בחומרה הנדרשת במסגרת החוק שצוינה. פסק הדין חיזק את הקביעה כי פיצוי בגין עוגמת נפש בעקבות תאונה חייב לעמוד בקפדנות בתנאי סף קבועים בחוק לחומרתה.