ב"ש 529/97

תקציר

הנאשם, שזוכה מחמת ספק לגבי מעורבותו בפיגוע דקירה, תבע מהמדינה פיצוי הוצאות הגנה ופיצויים בגין מעצר ומעצר בית. השופט קיבל את הבקשה באופן חלקי, ופסק לנאשם 8,000 שקל בתוספת מע"מ עבור הוצאות הגנה, אך לא פיצוי בגין מעצר או מעצר בית. השופט פירש את סעיף 80 לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להורות למדינה לכסות את הוצאות ההגנה של נאשם שזוכה אם לא היה בסיס להאשמה או אם קיימות נסיבות מצדיקות אחרות, כך שנאשמים שזוכו יהיו זכאים בדרך כלל להחזר הוצאות, אלא אם הנסיבות הספציפיות קובעות אחרת. השופט ביסס פרשנות זו על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וקבע כי הזכות לשם דבר ולכבוד ראויה להגנה מוגברת לאחר זיכוי. עם זאת, השופט גם הכיר בכך שאין להגביל יתר על המידה את חופש התביעה להגיש כתב אישום, ולכן יש לשלול פיצוי בנסיבות שבהן התנהגותו של הנאשם הצדיקה חשד או שיבשה את החקירה. במקרה הנוכחי קבע השופט כי בעוד התנהגותו של הנאשם עוררה תחילה חשד, זכותו לפיצוי בגין הוצאות הגנה גוברת על שיקולים אחרים. הפרס הוענק באופן חלקי בהתאם.