ת"א 5428-12-10

תקציר

התובעת, תיאור תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ, החזיקה בשתי חלקות קרקע בתל אביב אותן ביקשה לפתח לשטחי משרדים ומסחר. התובעת הזמינה הצעות לעסקת קומבינציה להקמה והשכרה של הנכס ובסופו של דבר חתמה על הסכמים עם הנתבעות, רדוויל בע"מ ורן-רד נטוורקינג בע"מ. בהמשך התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע לפרשנותם של סעיפים מסוימים בהסכם השכירות הנוגעים לשלושה נושאים עיקריים: (1) השיטה הנכונה למדידת שטח הבניין לצורך קביעת דמי השכירות, (2) דמי השכירות המתאימים ל"קומה הפולשת", ו-(3) ההפרה הנטענת של סעיף 8.4 להסכם השכירות. התובעת טענה כי יש למדוד את שטח הבנייה "ברוטו", מקיר חיצוני לקיר חיצוני, ואילו הנתבעים טענו כי יש לקבוע את דמי השכירות בהתאם לשטח הנקוב בהיתר הבנייה. בית המשפט קבע כי הסכם השכירות מחייב למדוד את השטח כ"ברוטו" והורה לנתבעים לשלם את הפרש דמי השכירות, בתוספת ריבית. שנית, בית המשפט קבע כי דמי השכירות עבור הרצפה המפולשת צריכים להיקבע על פי השימוש בה, ולא על פי מיקומה. מאחר שהראיות הראו כי הרצפה שימשה בעיקר כמחסן, מצא בית המשפט כי סיווג השטח על ידי הנתבעים, ותשלום דמי השכירות המתאימים, היו ראויים. לבסוף, באשר להפרה הנטענת של סעיף 8.4, מצא בית המשפט כי הנתבעים אכן הפרו את ההסכם בכך שלא כללו את הסעיף בהסכמי שכירות משנה. עם זאת, מאחר שהפרה זו לא גרמה לתובע כל נזק, בית המשפט הורה רק על צו מניעה המחייב את הנתבעים לכלול סעיף כזה בכל חוזי שכירות משנה חדשים שייחתמו בעתיד. תביעת התובע התקבלה באופן חלקי, והנתבעים חויבו לשלם 2 מיליון ₪ סעד כספי וכן הוצאות.