ת"א 1797-05-17

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים בנוגע לאישור הסכם הגישור והוראותיו. לאחר שעיין במסמכים שהוגשו בכתב ושמע את הטיעונים בעל פה, נחה דעתו של השופט כי אין סיבה מוצדקת לדחות את אישור הסכם הגישור. הם חתמו עליו בעודם מיוצגים על ידי עורכי דינם, מה שמעיד על הבנתם את ההשלכות. ההסכם התווה באופן ברור את ההליך ליישוב הסכסוך, ומאחר שהתובעת לא הציגה כל עילה משפטית לביטול ההסכמה – כגון טעות, הטעיה או כפייה – לא ראתה השופטת סיבה לסטות מהסכמות הצדדים. עוד הדגישה השופטת כי תנאי הסכם הגישור ברורים וכי הערכת המומחה, שנערכה בהסכמת הצדדים, היא סופית ומחייבת. ניסיונותיו של התובע לערער על קביעת המומחה לא היו מוצדקים, מה גם שהצדדים הסכימו כי החישוב ייערך ללא אפשרות ערעור. השופט התייחס גם להודעת העדכון של המגשר, שניסה לפרש את הערכת המומחה והציג פרשנות חלופית. עם זאת, השופט קבע כי קביעת המומחה לתוספת אבן של 3.11% היא סבירה וסופית, בהתבסס על תנאי הסכם הגישור. לפיכך פסק השופט לטובת אישור הסכם הגישור ומתן תוקף של פסק דין. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 32,820 ₪ כולל מע"מ בתוך 60 יום. כמו כן חויבה התובעת להשיב לנתבעת את הוצאות הנתבעת בגין הבקשה, בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר להם באמצעות בא כוחם והמגשר.