פש"ר 38840-10-22

תקציר

התיק סובב סביב תביעת חוב שהגיש נושה נגד חייב המעורב בהליך פשיטת רגל. החייב לא הצהיר על הנושה בבקשתו לצו כינוס נכסים ולא מסר לו כל הודעה על הליך פשיטת הרגל. הנושה לא ידע על בעלותו של החייב בנכס או על פשיטת הרגל עד שחקירה חשפה עובדות אלה בשנת 2016. כתוצאה מכך, איחור בהגשת תביעת החוב היה מוצדק. בית המשפט דחה גם את טענות ההתיישנות והשיהוי של החייב. הנושה הצליח להוכיח כי לא היה מודע לעובדות הרלוונטיות ונודע לו עליהן רק במהלך החקירה בשנת 2016. יתר על כן, החייב הסתיר מידע חיוני, כגון פירוק באבי, החברה שהחזיקה בנכס במקור. אחריותו של החייב לחובות המס של הנכס נקבעה בשתי חזיתות: הראשונה, באמצעות הרמת המסך מעל חובותיו של באבי, והשנייה, באמצעות החזקתו בנכס לאחר פירוקו של באבי. בית המשפט אישר את החלטת הנאמן בתביעת החוב, שהטילה אחריות אישית על החייב. גם קביעת סכום החוב על ידי הנאמן, על סמך מסמכים שמסר הנושה, נותרה על כנה. ההחלטה בתביעת החוב הייתה סבירה ותאמה את החוק. לאור ממצאים אלה, נדחה הערעור על החלטת הנאמן. המערער חויב לכסות את הוצאות הנושה והנאמן, כל אחד בסכום של 1,500 ₪.