ה"פ 86/06

תקציר

המבקשת, אישה מבוגרת עם בריאות פיזית ונפשית ירודה, הגישה בקשה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויות הבעלות בשתי דירות. לטענתה, עסקאות המכר של הדירות פסולות בשל אוזלת ידה, הטעייתה, כפייתה ומכירת הדירות במחיר נמוך מערכן. עוד טענה המבקשת כי לא קיבלה את מלוא תמורת המכירות. הדירה הראשונה, הממוקמת בחיפה, ניתנה לה במסגרת הסכם גירושין, ואילו הדירה השנייה, בטבריה, הייתה בבעלותה. למשיב מס' 1, דב לוי, ניתן ייפוי כוח כללי על ידי המבקש לטפל במכירת הדירות. המשיבה מס' 2, שושנה מרום, רכשה את הדירות מהמבקש באמצעות לוי. בית המשפט בחן את מצבה הרפואי של המבקשת ומצא כי היא סבלה ממחלות גופניות ומליקויים נפשיים, לרבות פרנויה ואשליות, בעת חתימת הסכמי המכר. עוד נקבע כי המבקשת הייתה תלויה בלוי, שהיה היחיד שסייע לה בניהול ענייניה. בית המשפט קבע כי תלותה של המבקשת בלוי, יחד עם מצבה הנפשי, הביאו לחוסר שיקול דעת מצדה. יתר על כן, מרום לא יכול היה להאמין באופן סביר כי המבקשת מבינה את תוצאות מעשיה, מה גם שלוי חתם בשם המבקשת על אחד מהסכמי המכר. עוד קבע בית המשפט כי ייפוי הכוח הנוטריוני שניתן ללוי בוצע שלא כהלכה ולכן אינו תקף. היא העבירה את נטל ההוכחה למשיבים להוכיח את תוקפו של ייפוי הכוח, דבר שלא עשו. בנוסף, מחירי הדירות נמצאו תואמים את תנאיהן ואת זכותה של המבקשת להתגורר בדירה בחיפה עד יום מותה. בית המשפט קיבל את התמורה החוזית בגין הדירות אך דחה את טענת המבקש כי הכסף הוחזר למרום, מחוסר ראיות. בית המשפט לא מצא כל קנוניה או קשר פסול בין מרום לבין לוי, וטענות המבקש בדבר מרמה נגד לוי נותרו בלתי מוכחות. ככלל, קבע בית המשפט כי עסקאות המכר נעדרו את שיקול דעתו של המבקש ואינן תקפות. לפיכך, היא נעתרה לסעד ההצהרתי המבוקש על ידי המבקשת, הכריזה על הסכמי המכר והערות האזהרה כבטלים, והורתה על מחיקת הערות האזהרה ממרשם המקרקעין. המשיבים חויבו במשותף לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.