תפ"ח 52315-02-23

תקציר

הכרעת הדין המדוברת מתייחסת לקטין, שהיה בעת ביצוע העבירה בן 13 שנים ושלושה חודשים, ונמצא אשם בארבעה סעיפים של ניסיון רצח ועבירות נשק. קורבנות העבירה, אב ושני בניו, יחד עם קרוב משפחה נוסף, נורו על ידי הנאשם אך ורק בשל זהותם היהודית. האב ובנו נפצעו ואושפזו. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופטים אלי אברבנאל ומיכל שרביט, מדגישה את הצורך לכבד את זכויות הנפגעים ואת החשיבות בהגשת תסקיר פגיעה בקורבן, במיוחד נוכח חומרת העבירה. מאחר שהחוק קובע כי לא ניתן לכלוא קטין לפני שמלאו לו 14 שנים, ומאחר שדחיית הדיון בגזר הדין מעבר ליום הולדתו ה-14 של הנאשם תשפיע באופן קריטי על העונש הפוטנציאלי, מסקנתם של השופטים היא דחיית בקשת הקורבנות לדחות את הדיון היא ההחלטה המידתית ביותר. השופטת חיה זנדברג מביאה חוות דעת חולקת, וקובעת כי האינטרס של הנפגעים בהגשת תסקיר השפעה על הקורבן, יחד עם קבלת הארכות השגרתיות להגשת דוחות כאלה, צריכים לגבור על השיקולים הנוגעים לגילו של הנאשם. זנדברג מדגישה כי יש להביא בחשבון את נכונותו של הנאשם להגיע לדיון לפני יום הולדתם ה-14, ואת היעדר כל אשמה מצד הקורבנות. עוד היא מציינת את התקדים שקבע בית המשפט העליון במקרה דומה, בו קבע בית המשפט כי ניהול המשפט נתון לשיקול דעתם של השופטים, ולא נפל פגם בהפעלת שיקול דעת זה. לפיכך, מסיקה זנדברג כי יש להיעתר לבקשת הדחייה של הקורבנות. בסופו של דבר, החלטת הרוב דוחה את בקשת הקורבנות לדחות את הדיון בגזר הדין עד לאחר יום הולדתו ה-14 של הנאשם. עם זאת, בשל הגשת תסקיר מבחן, הדיון נדחה בכל מקרה למועד מאוחר יותר. השופטים מסכימים לשקול דחייה קצרה נוספת במידת הצורך, תוך הדגשת החשיבות של הימנעות מעיכובים נוספים.