בג"צ 4746/92

תקציר

בג"ץ הכריע בשלוש עתירות בנוגע להחלטת ממשלה מס' 131, שעניינה הסדרי יצוא של פירות וירקות. העתירה הראשונה, בג"ץ 4534/93, הוגשה על ידי 120 מגדלי פירות אפרסמון שערערו על חוקיותם וסבירותם של הסדרי היצוא החדשים של האפרסמון בעקבות החלטת הממשלה. העותרים טענו כי החלטות הממשלה אינן חוקיות, שכן הן התקבלו כמקשה אחת והיה צריך ליישמן ככאלה, וכי יישום החלטה מס' 131 מותנה בתיקוני חקיקה. עם זאת, בית המשפט מצא כי שתי ההחלטות נפרדות וכי לצעדים שננקטו לשינוי הסדרי היצוא של האפרסמון היה בסיס משפטי מספק. בית המשפט דחה גם את טענת העותרים כי החלטת השרים אינה סבירה, שכן מצא כי היא נתונה לסמכותה ולשיקול דעתה של הממשלה לגבש מדיניות יצוא. העתירה השנייה, בג"ץ 4746/92, הוגשה על ידי חברה פרטית המבקשת לעסוק בייצוא פירות וירקות. העותרת טענה כי הסדרי היצוא מגבילים את חופש העיסוק שלה ולכן אינם חוקיים, וביקשה מבית המשפט לבטלם. בית המשפט קבע כי ההסדרים תקפים וכי הם אינם סותרים את חוק יסוד: חופש העיסוק. עוד נקבע כי בקשת העותרת לרישיון יצוא לכל סוגי הפירות והירקות אינה בקשה לרישיון אלא בקשה לפטור מחובת רישוי, וכי על המשיבים לבחון כל בקשה עתידית של העותרת בהתאם לנהלים הרלוונטיים. העתירה השלישית, בג"ץ 3385/93, הוגשה על ידי יצואנים של פירות אקזוטיים שנשלל מהם רישיון יצוא לפרי הליצ'י משום שלא מילאו אחר התנאים שנקבעו בהחלטה מס' 131. בית המשפט מצא כי אמות המידה השונות בהסדרי היצוא של כל סוג פרי היו מוצדקות, וכי החלטת הממשלה ליישם מדיניות חדשה של מתן אפשרות הדרגתית למגדלי פירות וירקות לייצא באופן עצמאי הייתה סבירה. משכך, דחה בית המשפט את שלוש העתירות והורה לעותרים לשלם הוצאות.