ע"פ 3779/94

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון, המערער, מנהל מחלקת הגבייה בעיריית יבנה, הואשם ביחסים סוערים עם עובדת הכפופה לו, המכונה המתלוננת. לאחר שדחתה את הצעת הנישואין שלו, התפתח משבר, שהוביל לכך שהמערער הואשם בכך שאיים עליה וניצל לרעה את משרדו. בית המשפט המחוזי זיכה אותו אמנם מהאישום החמור ביותר של איום ברצח, אך הרשיע אותו באיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין בכך שהתכוון לפגוע בסיכוייה הזוגיים באמצעות הפחדה ומעשים משפילים, כגון הפצת תמונות אינטימיות וטענה לביצוע הפלות. בית המשפט הרשיע אותו גם בשימוש לרעה בכוח משרה לפי סעיף 280(1) בכך שנזף למתלוננת יתר על המידה וניסה למנוע ממנה לקבל חופשת מחלה. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה באיומים, וציין את מודעותה וכוונתה של המערערת להטיל פחד ולפגוע בשמה הטוב של המתלוננת תוך ניצול חששותיה מפני קלון המשפחה. עם זאת, ההרשעה בניצול לרעה של כוח המשרה, בוטלה. בית הדין פקפק בשאלה אם מעשיו, שנבעו מאיבה אישית לאחר הפירוק, באמת נעדרי הצדקה מקצועית, בהתחשב בעדויות על התנהגותה הלקויה בעבודה של המתלוננת ועל סגנון המשמעת העקבי של המערער כלפי עובדים אחרים. בנוסף, הקשר הבלתי מורשה שלו עם הרופא שלה, אף שלא היה תקין, לא עמד בקריטריונים של ניצול שרירותי של כוח שפגע בזכויותיה. לכן, תוך שמירה על העונש המקורי בגין איומים, זיכה אותו בית המשפט העליון מהרשעה בשימוש לרעה בתפקיד, תוך הכרה הן במורכבות היחסיים והן בדינמיקת הכוח הטבועה בו.