ע"א 6514/96

תקציר

בית המשפט העליון התייחס לערעור שהגישה חברה על שלילת רשות להתגונן בפסק דין מקוצר בגין ארנונה שלא שולמה על ידי עירייה בין השנים 1990 ל-1994. בית המשפט בחן מספר סוגיות מרכזיות, ביניהן בקשת החברה לגילוי מסמכים, שנמצאה מיותרת משום שהמסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים או נגישים לחברה. בית המשפט חיזק את הקביעה כי עיריות צריכות לספק מידע מס רלוונטי לנישומים, ובכך להקל על זכויותיהם. טענת החברה בדבר "אינני מחזיק" לגבי נכסים מסוימים אושרה כמותרת ללא התנגדות מוקדמת, בניגוד לפסיקת בית המשפט המחוזי, בהתבסס על חוק העררים דאז. בית המשפט דחה גם את טענת החברה בדבר הבטחה מנהלית לתעריפים נמוכים יותר בשל היעדר ספציפיות וראיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הטענה בדבר שיעורי מס בלתי סבירים עשויה להיות תקפה, והדבר מצביע על כך שהחברה הוכיחה בסיס מספיק כדי להגן על עצמה בטענה של אי התאמות משמעותיות לעומת עיריות אחרות ושיקולים תפעוליים שלא באו לידי ביטוי בתעריפים. בסופו של דבר, הערעור התקבל, והעניק לחברה רשות להגן על עצמה בתנאים, לרבות תשלום חלקי של חוב המס הנטען, תוך הכרה בהגנות אפשריות הקשורות להחזקת רכוש ושיעורי מס בלתי סבירים.