ע"פ 1126/19

תקציר

הערעור נדחה משום שבית משפט קמא נתן אמון רב בעדותו של הקורבן הקטין, בעוד שהמערער נמצא כעד בלתי אמין. בית המשפט קבע במפורש כי המערער החדיר את אצבעותיו לאיבר מינו של הקטין, ודי בכך כדי להרשיעו באונס. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענות המערער בדבר אכיפה בררנית, או פגמים לכאורה בהתנהלות המשיב במהלך המשפט. באשר לערעור על גזר הדין ציין בית המשפט כי הוא אינו נוטה להתערב בהחלטות גזר הדין של בית המשפט הפרוצדורלי, ועניינו של המערער אינו נופל לנסיבות החריגות המצדיקות התערבות כזו. בית משפט קמא כבר שקל את נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות עברו האישי כקורבן להתעללות מינית, אך בסופו של דבר מצא כי הוא נעדר חרטה ואינו מכיר באחריותו. יתרה מכך, בית המשפט הדגיש כי "חוסר הצניעות" הנטען של הקורבן אינו רלוונטי במקרים של עבירות מין, ואין להציג טענות כאלה בעתיד. השופט פוגלמן והשופט מינץ הסכימו עם פסק הדין, והערעור נדחה על ידי שני הצדדים.