עת"מ 50333-06-19

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק דין זה היא ההתנגשות בין זכות הציבור למידע לבין ביטחון המדינה. העותר ביקש גישה למידע בדבר כמות התחמושת המשמשת את צה"ל במהלך מבצעים ספציפיים. המשיבים, שייצגו את צה"ל, טענו כי חשיפת המידע המבוקש עלולה לפגוע בביטחון המדינה. באופן ספציפי, הם טענו כי חשיפת היקף הכוח המופעל עלולה לאפשר לאויבים לנתח את שיטות הפעולה, הדוקטרינה ומאגרי התחמושת של צה"ל ובכך לפגוע באפקטיביות המבצעית שלהם. בית המשפט הכיר בחשיבותה של הזכות לחופש המידע כערך דמוקרטי והכיר בחשיבות האיזון בינה לבין אינטרסים חיוניים אחרים, כגון ביטחון המדינה. השופט הדגיש כי האיזון בין האינטרסים המנוגדים הללו הוא תלויי הקשר ולא ניתן לקבוע אותו מראש. לדבריהם, יש להעריך באופן קונקרטי ומפורט, את פוטנציאל הפגיעה בביטחון המדינה. במקרה זה מצאה השופטת כי חששם של המשיבים מפני פגיעה בביטחון המדינה היה מוצדק. הם קיבלו את טענת המשיבים כי מסירת המידע המבוקש נופלת בגדר החריגים המנויים בסעיפים 9(א)(1) ו-9(א)(2) לחוק חופש המידע. זאת ועוד, השופט קבע כי האינטרס הציבורי הקיים בחשיפת המידע אינו גובר על הסיכון לביטחון המדינה. השופט גם דחה את טענת העותר כי המידע כבר נחשף, ולא מצא טעם בטענה כי עצם פרסומם של פרטים מסוימים צריך לגבור על הצורך בסודיות. בסופו של דבר, נדחתה העתירה בשל פוטנציאל הפגיעה בביטחון המדינה והעדר המידע המבוקש בידי המשיבים. השופט הדגיש את סבירות החלטת צה"ל ואת הגילוי החלקי של המידע. בהתחשב בנסיבות, לרבות השיהוי בהיענות לבקשת המידע והגילוי החלקי, החליטה השופטת שלא להטיל על העותר הוצאות כלשהן.