בש"א 17446/08

תקציר

התובע תבע את הנתבעים בגין אי העברת קבלות לכאורה מהפעלת חניון, תוך הפרת הסכם קומבינציה. התובעת ביקשה מספר סעדים זמניים לרבות עיקולים על נכסי הנתבעים וזכויותיהם, וצו להפקדת החלק היחסי של הכנסות החניון להן זכאית התובעת. הנתבעים טענו כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שהתקשרה עם צד שלישי בניגוד להסכם, וכי יש לדחות את הבקשה בשל היעדר ראיות לכאורה, היעדר חשש להכבדת הביצוע, הרחבת החזות, התיישנות וקיומה של תניית בוררות. השופטת הסכימה עם הנתבעים כי התובעת לא הצליחה להצדיק את הבקשה לסעד זמני. ראשית, התובעת לא הוכיחה די הצורך כי מצבם הכלכלי של הנתבעים עלול לעכב את ביצוע פסק הדין. שנית, באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, מצא השופט כי הנתבעים העלו טענות נגדיות כבדות משקל, ולא ניתן לבסס את הצורך בעיקול על נתונים חלקיים שאינם משקפים את התמונה העובדתית הכוללת. אשר לטענות הפרוצדורליות של הנתבעים, השופט מצא אותן כבדות משקל, ובפרט סעיף הבוררות, ומאזן הנוחות שהעדיף את הנתבעים. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והתובע חויב לשלם לכל קבוצת נתבעים 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.