תא"מ 11364-02-19

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעת בגין שליחת הודעות פרסומיות לאחר שביקשה להימחק מרשימת התפוצה של הנתבעת. התובע טען כי זכותו לבחור בשיטת הסירוב, כפי שנקבע בחוק, והוא יכול להתעלם מהשיטות שהציעה הנתבעת להסרה. הנאשם הציע שתי שיטות: לחיצה על כפתור "הסר" או לחיצה על כפתור "עזרה" המוביל לכתובת דוא"ל אחרת. התובע טען כי הוא יכול לשלוח את הסירוב בדוא"ל באמצעות "מענה" למסר הפרסומי, שכן הוא רשאי לבחור בדרך המוצעת בחוק. בית המשפט מצא כי פרשנותו של התובע הייתה שגויה. החוק קובע כי הנמען יכול לסרב לקבל דברי פרסומת "באופן שבו נשלחה הפרסומת", הכוונה לשיטת הדואר האלקטרוני ולא לכתובת הדוא"ל עצמה. טענה זו נתמכה גם בסעיפים אחרים בחוק ובפסיקה קודמת. עוד ציין בית המשפט כי חששו של התובע מפני וירוסים אינו מבוסס וכי התעקשותו להשיב עולה כדי חוסר תום לב. מאחר שהנתבע סיפק שיטת סירוב תקפה, התביעה נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בשל כוונת הזדון שהוכחה בפעולתם.