רע"א 5164/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור ולאחר מכן בקשה לסעד זמני מפסק דין. הסכסוך המקורי נסוב סביב הסכם מכר נכס למגורים בין בני הזוג בועז ז"ל (המנוח) לבין המבקש. בני הזוג הסכימו לרכוש מהמבקש דירת חמישה חדרים בנתניה ביולי 2010, מתוך כוונה לשלם את יתרת הסכום בסך 380,000 ₪ עם מסירת הדירה, שנקבעה בתחילה לדצמבר 2010. עם זאת, הדירה לא נמסרה, מה שהוביל את היורשים (לאחר פטירת בני הזוג) להגיש תביעה בשנת 2012. המבקש טען תביעה שכנגד, תוך שהוא מפרש את תנאי החוזה באופן שונה. בית משפט השלום בנתניה פסק לטובת היורשים, הורה למבקש למסור את הדירה לאחר קבלת טופס 4 (מסמך אישור בניה) ופיצה את היורשים בגין עיכובים והוצאות. ערעוריו הבאים של המבקש לעיכוב ביצוע נדחו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד, מה שהוביל אותו להגיש בקשת רשות ערעור וסעד זמני לבית המשפט העליון. השופט מ' נדב דחה את הבקשה, תוך שהוא מצטט פסיקה מבוססת לפיה בית המשפט העליון אינו מתערב בהחלטות פרוצדורליות אלא בנסיבות חריגות - שמקרה זה לא נפל בהן. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח נסיבות חריגות, שכן השיהוי במסירת הדירה יוחס לו, וההליכים המשפטיים של היורשים לא היו רלוונטיים להליכי אישור העירייה. גם טענותיו של המבקש בדבר מצוקה כלכלית וביטול החוזה נדחו, וכך גם טענותיו בדבר מאזן הנוחות. יש לציין כי השיהוי של המבקש בבקשת סעד זמני - תוך פרקי זמן משמעותיים בין כל בקשה - נתפס כמעיד על חוסר דחיפות. כתוצאה מכך, נדחתה בקשת רשות ערעור על פסקי הדין הקודמים.