תו"ב 5417-08-18

תקציר

פסק הדין דן בעבירות הבנייה של הנאשם לפי חוק התכנון והבניה. בית המשפט דוחה את טענת הגנת ההתיישנות של הנאשם, וקובע כי בוצעו עבודות בנייה ומועדי העבירה נרשמו במדויק. השופט קובע כי עבירת הבנייה, הכוללת עבודות שיפוץ בלתי חוקיות, הוכחה מעבר לכל ספק סביר, והנתבע, בעל הבניין, אשם. באשר לעבירת השימוש, בית המשפט קובע כי עצם השימוש במקרקעין כחנות למכירת חומרי בניין מהווה שימוש בלתי חוקי לפי תקנות התכנון והבניה, שכן הוא חורג מייעודה התעשייתי של הקרקע. טענות הנתבע בדבר נטל ההוכחה ואופי השימוש נדחות. השופט מוצא את עדותם של עדי התביעה אמינה יותר ועדיפה על זו של ההגנה. השופט מתייחס ומבטל מחדלים שונים בעניינה של המאשימה, לרבות אי מסירת גרסת ההגנה של הנאשם, דיבור בשני קולות לגבי עבירת הבנייה וקיומם של מחדלים נוספים. בית המשפט קובע כי אחריותו הפלילית של הנאשם כבעל הנכס היא אישית וישירה, והשמטת חיוב המשתמש בפועל אינה מצדיקה את ביטול כתב האישום. השופט מגיע למסקנה כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר ומרשיע אותו בכל האישומים. נקבעו טיעונים לעונש, כאשר הנאשם נדרש להתייצב. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.