ע"א 3932/21

תקציר

ההחלטה מאשרת את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, הדוחה את ערעורו של המערער בשל טעות פרוצדורלית וחוסר ערך מהותי. השיהוי של המערערת בהגשת הערעור, שישה ימים לאחר המועד האחרון, היה קריטי. על אף היותם קצרים, עיכובים אלה מחייבים "סיבה מיוחדת" להארכה, אשר המערערת נמנעה מלספק, תוך שהיא נמנעת מלבקש ארכה או לספק תצהירים תומכים. מבחינה משפטית, טעויות כמו ספירה שגויה של ימים אינן נתפסות כ"סיבות מיוחדות". גם לגופו של עניין, הערעור נעדר תוכן. המערער ערער על קביעות עובדתיות שערכאות הערעור מבטלות רק לעתים רחוקות, אלא אם כן נפל פגם מהותי, שלא ניכר כאן. המערערת גם לא הביאה ראיות המוכיחות את ההלוואה לחייבים, דרישה שכן על הנושים מוטל נטל ההוכחה בתביעות חוב. הערעור גם הטיל ספק במתכונת ההליך, וטען נגד שיטת השימוע בה נקט המנהל המיוחד. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי דיונים במסגרות כאלה הם מטבעם בלתי שיפוטיים, ומתמקדים בעיון במסמכים ולא בהליכים משפטיים מלאים. לבסוף, נדחו הטענות בדבר מכירת הנכס, שכן הן ערערו על החלטות מחייבות קודמות של בית המשפט מחוץ להקשר הפרוצדורלי הנוכחי. יש לציין כי זכותו של המערער לערער הוטלה בספק, שכן החלטות דחייה פרוצדורליות דורשות בדרך כלל חופשה מיוחדת לערעור, בהתאם להלכה הקיימת. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, מאחר שלא התבקשה תגובה. פסק דינו של השופט ד' מינץ נתמך פה אחד על ידי השופטים י' עמית וי' וילנר.