בש"פ 2520/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא של בית משפט מחוזי, אשר הורה על מעצרם של המערערים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט מצא כי האלימות בתיק לא הייתה ספונטנית אלא מתוכננת, וחומרת האלימות והסכנה שנשקפה מהמערערים מצדיקים את המשך מעצרם. השופט הדגיש כי היעדר הספונטניות הבדיל מקרה זה ממקרים קודמים שצוטטו על ידי ההגנה, אשר כללו התנהגות אימפולסיבית המיוחסת לעתים קרובות לשכרות. עוד ציין השופט כי החלופה המוצעת של מעצר בית אינה שוללת במידה מספקת את הסכנה הנשקפת מהמערערים ואינה מתייחסת לסכנת בריחתם לרשות הפלסטינית. יתר על כן, השופט מצא כי גילם הצעיר של המערערים אינו עולה על נסיבותיו האישיות והשלכותיו של המעצר, מה גם שלא היו חלופות בנות קיימא להשגת מטרות המעצר. בנוסף, דחתה השופטת את הטענה כי אחד המערערים היה אביזר בלבד, והדגישה כי ההבדלים העובדתיים והראייתיים בין המערערים אינם מהווים עילה מספקת להבחנה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי צו המעצר מוצדק ודחה את הערעור, ובכך אישר את החלטת בית המשפט המחוזי.