ת"פ 25462-04-18

תקציר

הכרעת הדין דנה בפגיעה הפוטנציאלית של עבירת הפוליגמיה בכבוד האדם, באופייה הדמוקרטי של המדינה, בכלכלה ובסדר הציבורי. הוא מדגיש את התופעות החברתיות השליליות הקשורות לפוליגמיה, כולל אלימות, התעללות ונישואי קטינות, ומדגיש את ההשפעות המזיקות על נשים וילדים בהסדרים כאלה. בית המשפט מכיר באינטרס הציבורי ובצורך בהרתעה בעבירות אלה, ופסקי דין קודמים תומכים בדעה זו. תופעת הפוליגמיה נתפסת גם כאמצעי להשגת רווח כלכלי וכסמל סטטוס. יודגש כי הצדקות דתיות לפוליגמיה אינן תקפות במערכת המשפט הישראלית. פסק הדין דן בטווח הענישה ההולם לפוליגמיה, שאמור לשמש כגורם מרתיע, כאשר במקרים קודמים הוטל מאסר בפועל. עם זאת, כאמצעי זמני, בית המשפט מציע עונש מופחת, כולל עבודות שירות או מאסר על תנאי, מתוך הכרה בהיעדר אכיפה בעבר. העונש הספציפי במקרה הנדון מושפע מתכנון הנאשם, היעדר הרשעות קודמות ויציבות כלכלית, כאשר בית המשפט מזכה את הודאתו בחוסר ודאות משפטית. פסק הדין דן בקצרה גם במושג ההגנה מפני הצדק, מיישם אותו במקרה זה בשל אישור הנישואין על ידי בית הדין השרעי, וגוזר על הנאשם עונש מופחת, הכולל קנס, מאסר על תנאי ועבודות שירות.