רע"א 4220/22

תקציר

בפסק הדין בעניין פסילת מומחה רפואי דחה בית המשפט את בקשת הפסילה, והדגיש כי פסילת מומחה שמונה על ידי בית המשפט שמורה לנסיבות חריגות שבהן קיים פגם יסודי או חוסר תום לב הגורם לעיוות דין פוטנציאלי. הדבר רלוונטי במיוחד כאשר בקשה כזו מוגשת לאחר הגשת חוות דעת המומחה, שכן היא עשויה להצביע על חוסר שביעות רצון מתוכן חוות הדעת ולא על חששות לגיטימיים. בית המשפט הדגיש את "חזקת התקינות המקצועית" המיוחסת למומחים, אשר אינה מתהפכת בקלות על ידי קשרים מקצועיים גרידא, אלא אם כן קיימים אינדיקטורים ברורים לניגוד עניינים. המקרה הנדון לא עמד בקריטריונים מחמירים אלה, שכן מערכת היחסים לכאורה בין המומחים הייתה מקצועית גרידא, וכללה אינטראקציות סטנדרטיות בתחומם. המבקשים טענו כי גילוי העבודות המשותפות בין המומחים התרחש בשלב מאוחר יותר של ההליך, אך בית משפט קמא לא מצא כל הטיה מהותית בעדותו של המומחה. יתר על כן, אי הכללתם של ספרים שיתופיים מסוימים מקורות החיים שלו על ידי המומחה הייתה מוצדקת כפרקטיקה סטנדרטית. בית המשפט התייחס לפסיקות העבר, והראה כי פסילות היו מוצדקות בתרחישים משכנעים יותר, בניגוד למצב הנוכחי. למרות רצונם של המבקשים להפתיע בחקירה הנגדית, בית המשפט אישר התנהלות פרוצדורלית ראויה, איפשר למומחים להתכונן לחקירות כאלה תוך הקפדה על הגינות. גם אם כללי הגילוי היו רחבים יותר לפי תקנה 89 לנהלים החדשים, הקשר הבלתי מוצהר של המומחה לא הצדיק פסילה, מה שמבצר את תוקפה של ההחלטה. משכך, הבקשה נדחתה, ללא הוצאות בשל אופי ההליך.