ת"א 5224/98

תקציר

התובעים, שלכאורה נתנו הלוואות לנתבעת, עתרו לבית המשפט בדרישה לחייב אותה לשלם להם סך של 504,000 ₪, כולל הלוואות קרן וריבית. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את טענות התובעים, בעיקר בשל היעדר ראיות מספיקות. השופט מצא פערים משמעותיים בין הסכומים שצוינו בעדויות התובעים לבין הסכומים שנרשמו בפועל במסמכים שהוצגו, ולכן עדויותיהם אינן אמינות. טענות התובעת מס' 1 והתובעת מס' 2 לא היו עקביות במיוחד בנוגע למועדי העסקאות, הסכומים הכרוכים בהן ושיעורי הריבית, והן לא סיפקו כל הבהרה לאי התאמות אלה. גם טענתה של התובעת מס' 3 לשלם לנתבעת 35,000 ₪ עבור רכישת דירה נדחתה בשל חוסר אמינותה, שכן היא מסרה הצהרות סותרות ולא הציגה ראיות תומכות. בנוסף, השופט ציין כי גרסת הנאשם לאירועים אמינה יותר. היא טענה בעקביות כי מסרה את שיקיה לתובע מס' 1 בתמורה ל-150 ₪ כל אחד, וכי הוא רימה אותה בכך שהשתמש בהם לעסקיו ללא ידיעתה. השופט מצא גרסה זו סבירה יותר, מה גם שטענות הנאשם נתמכות בראיות תיעודיות ובעדויות עדים. השופט הגיע למסקנה כי התובעים לא הצליחו להביא ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיהם הכספיות וכי גרסת הנתבע לאירועים אמינה יותר. לפיכך נדחתה עתירת התובעים, והם חויבו לשלם לנתבע 7,500 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, והמזכירות הונחה להודיע להם על ההחלטה בדואר רשום ובטלפון.