ע"א 10242/09

תקציר

בסכסוך משפטי שעסק בתביעה נגזרת הקשורה להרחבת מושב, הגישו המשיבים תחילה תביעה נרחבת בסך 161,570,000 ₪ כנגד המערערת מס' 1 ואחרים, בטענה לנזקים משמעותיים עקב החלטות מעוכבות. בקשה זו, ארוכה ומורכבת, נתקלה בהתנגדות מצד המערערים בנימוק של התיישנות התיישנות ועוד. בתיקונים מאוחרים יותר הופחתה התביעה ל-155,530,000 ₪. עם זאת, בדיון שניהלו הנשיאה גרסטל ולאחר מכן השופט שיינמן, הציע בית המשפט למשוך את התביעה, והמשיבים קיבלו. המערערים ערערו על נסיגה זו ללא הוצאות, אך בית משפט קמא החליט שלא להעניק אותן, תוך שימת דגש על פיוס קהילתי והידברות עתידית ללא פעולה משפטית. למרות ההשפעה האישית על המערערת מס' 1, קבע בית המשפט כי הטלת ההוצאות אינה מוצדקת שכן היא אינה מכסה את הנזקים הנתבעים. החלטה זו הובילה לערעור, תוך הדגשת המאמצים הרבים שנדרשו על ידי המערערים לסתור את טענתם המהותית ואת הימנעותם של המשיבים מלהודיע למערער מס' 1 מראש. בהכירה בהתדיינות העיקשת של המשיבים למרות הנחיות בית המשפט והסתלקותם הסופית כראיה לשבריריותה של התביעה, קבעה ערכאת הערעור כי הליכים אלה היו יוצאי דופן. היא התערבה, בניגוד למקובל, וחייבה את המשיבים לשלם למערערים שכר טרחה בסך 220,000 ₪, בהתחשב במאמץ המשפטי המסורבל והמופרז שהושקע כנגד תביעה בלתי מבוססת, מלפני זמן רב. פסק דין זה, שניתן ביום 2.2.2011, שיקף חריגה בשל הנסיבות הספציפיות הסובבות את המקרה.