בג"צ 281/61
צו עליון
תקציר
פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לשחרור מוקדם מהכלא. המבקש ריצה שני שלישים מעונש המאסר של שנתיים בגין ניסיון אונס והגיש בקשה לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם, אך בקשתה נדחתה. ועדת השחרורים ביססה את סירובה על חומרת העבירה, וקבעה כי חומרת העבירה ונסיבותיה משמעה כי על המבקש לרצות את מלוא תקופת המאסר כדי לשמש הרתעה לאחרים. עם זאת, בג"ץ פסק לטובת המבקש, וקבע כי החלטת ועדת השחרורים פגומה. בפסק הדין צוין כי הדירקטוריון לא שקל את כל הגורמים הרלוונטיים בקבלת החלטתו. אלה כוללים את מטרות שיקום האסיר והבטחת שלום הציבור, התנהגות האסיר בכלא, רשימת העבירות הקודמות והערך החינוכי של התקווה לשחרור מוקדם כתמריץ להתנהגות טובה. בית המשפט הדגיש כי אין לבסס את החלטת הדירקטוריון רק על חומרת העבירה. במקום זאת, עליה לשקול שילוב של גורמים, כאשר חומרת העבירה מקבלת משקל נמוך יותר. מאחר שהמבקש ריצה עונש מאסר ממושך ולא הייתה אינדיקציה לסיכון לעבירה חוזרת, החליט בג"ץ לתת את הצו לשחרור מוקדם.
בג"צ 281/61 שם-טוב נ' ועדת השחרורים, עליון (13.11.1961)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.