עת"מ 2117/09

תקציר

העותרים, בעלי קרקעות סמוכות לאזור המושפע מתכנית בניין עיר מס'. פט/ח/35/1240, ערער על תוקפה של התכנית. לטענתם, פרסום התוכנית אינו מספק על פי החוק ומטעה את הציבור לגבי תוכנה. עוד טענו העותרים כי התוכנית, שכללה חילופי שטחים ושינוי ייעוד הקרקע, אינה תכנית איחוד וחלוקה, ולכן לא הייתה צריכה לעלות לדיון בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפתח תקווה, שאישרה אותה. זאת ועוד, טענו העותרים כי התכנית אינה סבירה, שכן היא כרוכה בלקיחת קרקע ציבורית ומסירתה לאדם פרטי, תוך מסירת הקרקע של האדם הפרטי לעירייה, ושינוי ייעוד הקרקע, לרעת העותרים. לבסוף טענו העותרים כי המניע לתוכנית היה הסכם פשרה פסול בין העירייה לבין אדם פרטי, שנבע מתביעה כספית נגד העירייה. המשיבים טענו כי התכנית פורסמה כדין, וכי לוועדה המקומית הייתה סמכות לאשר אותה כתכנית איחוד וחלוקה, שאינה משנה את שטחה הכולל של כל ייעוד קרקע. עוד טענו כי התכנית סבירה וכי העותרים לא ייפגעו ממנה, וכי המניעים מאחוריה היו שיקולים מקצועיים. בית המשפט הסכים עם המשיבים מכל הבחינות, וקבע כי התכנית פורסמה כדין, כי לוועדה סמכות לאשר אותה, כי היא סבירה וכי העותרים לא ייפגעו ממנה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המניעים מאחורי התוכנית אינם רלוונטיים, כל עוד הם מבוססים על שיקולים מקצועיים. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה וחייב את העותרים לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.