בג"צ 683/83

תקציר

המועצה המקומית הוד השרון הזמינה מכרזים לבניית בית ספר. העותר והמשיב מס' 2 השתתפו שניהם והצעתו של העותר הייתה זולה יותר. בפתיחת המכרזים התברר כי למסמכי המשיבה מס' 2 לא צורפו "תנאי התשלום". אלה סופקו למחרת. בפגישה שנייה התגלתה הנחה בהצעתו של המשיב מס' 2, מה שהופך את הצעתם לזולה ביותר. נציג העותרת נכח במקום והתנגד לכך שההנחה תתווסף בהמשך. כן התנגד לאיחור בהוספת תנאי התשלום וכי ההנחה בהצעתה של המשיבה מס' 2 סותרת את תנאי המכרז. הוועדה דחתה התנגדויות אלה והעניקה את המכרז למשיבה מס' 2. העותרת עתרה לבג"ץ וטענה כי יש לפסול את המכרז של המשיבה מס' 2. הם ציינו כי ההנחה בהצעתה של המשיבה מס' 2 לא הייתה במסמכים המקוריים וכי תנאי התשלום נוספו באיחור. עוד טענו כי ההנחה אינה תקפה שכן היא מותנית בעמידה של הלקוח בלוח התשלומים, וכי תנאי ההנחה סותרים את תנאי המכרז, שדרשו מחירי יחידות קבועים. בג"ץ פסק לטובת העותר. בית המשפט מצא כי בעוד שההנחות מותרות, ההנחה של המשיבה מס' 2 היוותה סטייה מהותית מתנאי המכרז, ויצרה אי שוויון בין המציעים. פגם זה היה יסודי ופגע בעקרונות היסוד של דיני המכרזים. בנוסף, קבע בית המשפט כי התנאי לפיו ההנחה כולה תבוטל אם יעוכב תשלום כלשהו הופך את ההנחה למותנית ואינה עולה בקנה אחד עם דיני המכרזים. פסק הדין הורה למועצה להעניק את המכרז לעותרת, שהצעתה כעת הייתה הזולה ביותר, וקבע כי על המשיבים לכסות את הוצאותיה המשפטיות של העותר. השופט מ' אלון וממלא-מקום הנשיא מ' בן-פורת הסכימו עם פסק הדין.