עת"מ 1036/08

תקציר

העותרים, בעלי שלושה בניינים בתל אביב, ערערו על החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר תוכנית לשימור לכ-1,130 מבנים בעיר. התכנית נועדה לשמר את המורשת האדריכלית של העיר, אך העותרים טענו כי היא פגומה מבחינה פרוצדורלית ומהותית. לטענתם, התוכנית אושרה ללא הקמת ועדה לשימור וללא התייעצות עמה, ללא דיונים פרטניים לכל מבנה ועל בסיס קריטריונים בלתי סבירים. בנוסף, הם טענו כי התוכנית אינה מציעה תמריצים מספקים לבעלי הבניינים, מתעלמת משיקולים כלכליים והינה נרחבת ויקרה באופן לא פרופורציונלי. המשיבים, לרבות המועצה הארצית ועיריית תל אביב, הסתמכו על נימוקי ההחלטה והדגישו כי התכנית אושרה באופן סביר לאחר הליך יסודי. בית המשפט הסכים עם המשיבים. היא קבעה כי לרשויות שיקול דעת בבחירת מסלול האישור וכי הכנת התכנית נעשתה לאחר תהליך שקול ומדוקדק. הקריטריונים לבחירה נקבעו ואושרו באופן סביר, והעותרים קיימו דיונים פרטניים בשלב ההתנגדות לתוכנית. בית המשפט מצא את הקריטריונים ואת משקלם המצטבר סבירים, לרבות מיקומם ומצבם הפיזי של הנכסים, וגם ציון המעבר של 33% היה סביר. התוכנית כללה תמריצים, וההשלכות הכלכליות נשקלו ונמצאו מאוזנות. למרות שהתכנית הייתה נרחבת, היא ביקשה לשמר את המרקם העירוני, ובית המשפט סמך על שיקול הדעת המקצועי של מוסדות התכנון. לבסוף, דחה בית המשפט את טענותיהם הספציפיות של העותרים בנוגע למבנים שלהם, וקבע כי החלטות המועצה סבירות. לפיכך נדחתה העתירה, ותכנית השימור אושרה.