ת"א 27121-05-20

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית לקביעת שכר טרחה במקרה בו לקוח ביטל את ההתקשרות עם עורך דינו. על בית המשפט לוודא כי שכר הטרחה הינו מידתי ביחס לשירות הניתן, תוך התחשבות בגורמים שונים כמו המאמץ שהושקע, אופי השירות ומורכבותו והמוניטין של עורך הדין. במקרה זה, הודעת הפיטורים של הלקוח לא הייתה בחוסר תום לב, והייצוג הופסק זמן קצר לאחר חתימת ההסכם. לפיכך, זכאי עורך הדין לתמורה הולמת עבור העבודה שבוצעה עד לאותו שלב, אשר בית המשפט קובע על סך של 46,800 ₪. סכום זה נמוך משמעותית משכר הטרחה שנקבע בהסכם, אותו מסרב בית המשפט לקיים בשל יחסי האמון המיוחדים בין עורך דין ללקוחו. עוד נדרש עורך הדין להשיב את הסכום העודף שנגבה מהלקוח, בסך 104,734 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, על עורך הדין לשלם ללקוח 14,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-3,000 ₪ הוצאות משפט תוך שלושים יום. ההחלטה גם דוחה את תביעת שטר החוב של עורך הדין, שכן היא בין צדדים קרובים, והצד הנפרע חשוף לכל הגנות שעשויות להיות למושך. לבסוף, האותנטיות של מכתב שנחתם כביכול על ידי הלקוח, ויתור על כל טענה נגד עורך הדין, מוטלת בספק, ובית המשפט מציין כי הוא אינו מזכיר את הוויתור על השבת שכר טרחה, וגם לא נחתם על ידי שני הצדדים.