ת"א 64872-06-17

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב הסכם פשרה שהושג בין תובע לנתבע בשנת 2002 בדבר העתקת קו ביוב. פסק הדין המקורי חייב את הנתבעת להעביר את קו הביוב מחלקת התובעת לגבול החלקה, בתנאי שלא תפגע בעצי זית כלשהם בנכס. הנתבע טען כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתיק וכי היה על התובע להגיש במקום זאת בקשה לביזיון בית המשפט. אולם, בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי אופייה של התביעה, שעניינה חלוקה ברורה של חובות וזכאויות, חורג מתחום סמכותה של לשכת ההוצאה לפועל. בנוסף, צוין כי בקשה קודמת לביזיון בית המשפט הוגשה ונדחתה, מה שהופך את טענת הנתבע לחסרת תוקף. המחלוקת העיקרית נגעה לנזק הפוטנציאלי שייגרם לעצי הזית כתוצאה מביצוע פסק הדין. בית המשפט קבע, כי נטל ההוכחה מוטל אך ורק על הנתבעת להוכיח כי העתקת קו הביוב תגרום נזק לעצים, ובכך תפטור אותם מביצוע פסק הדין. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. מנגד, התובעים טענו כי יש לאכוף את ההסכם ככתבו וכלשונו, מבלי לדרוש מהם לחתום על כתב ויתור בגין נזק פוטנציאלי לעצים, ובית המשפט נעתר לכך. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה לנתבעת לדבוק בהסכם הפשרה ולהעתיק את קו הביוב תוך 30 יום. כמו כן, חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע, בסך 3,000 ₪ הוצאות ו-12,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.