ת"א 23965-12-20

תקציר

התובע, תובע בהונג קונג, הורה להטיס לישראל מסכות פנים מסוג KN 95 במהלך מגפת הקורונה. המסכות הגיעו מסין והועברו על ידי DHL. התובעת התקשרה בהסכם עם חברת א.ל. ניקיון בע"מ לאספקת 20,000 מסכות תמורת תשלום משמעותי. לצורך מימוש הסכם זה, פנתה התובעת לנתבעת, שהייתה סוכנת של DHL סין, על מנת לארגן את הובלת המסכות בתוך ישראל. עם זאת, שכר הטרחה של הנתבעת בגין שחרור הטובין היה גבוה ממה שסוכם בתחילה, ושחרור הסחורה התעכב והביא את התובעת להפסד בעסקה עם א.ל. ניקיון בע"מ. התובע תבע את הנתבע בגין שכר הטרחה והנזקים שלא שולמו, תוך שהוא מסתמך על מספר חוקים, לרבות חוק החוזים, חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק הגנת הצרכן. מנגד, הנתבע טען כי אין יריבות ביניהם וכי יש לדחות את התביעה על יסוד השתק/התיישנות שכן התובע לא עמד בדרישות אמנת מונטריאול להגשת תלונה. בנוסף, הנתבעת טענה כי כל נזק נגרם כתוצאה מהתנהלותה של התובעת עצמה וכי כסוכן של DHL סין היא אינה אחראית להפסדיה של התובעת. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבעת, ודחה את התביעה על הסף בשל היעדר קשר חוזי ותחולת חוק התובלה האווירית, הקובע את עקרון ייחוד העילה. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא פעלה בהתאם להליכים הנדרשים באמנת מונטריאול להתנגדות לנזקי מטען. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע בסך של 10,000 ₪.