עש"א 21519-12-23

תקציר

המערערת הגישה ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בשני טעמים עיקריים. ראשית, הם טוענים כי לרשם לא הייתה סמכות לדרוש הסכם פשרה להסדרת החוב לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל. שנית, הם טוענים כי הרשם העביר אליהם את נטל ההוכחה. עם זאת, השופט פסק לטובת הרשם, וקבע כי אכן יש לו סמכות לדון בתוקפו ובפרשנותו של הסכם הפשרה. זאת, משום שסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל מעניק לרשם סמכות לדון באירועים שהתרחשו לאחר פסק הדין או פתיחת תיק ההוצאה לפועל. כמו כן, השופט מסכים עם ממצאי הרשם וניתוחו ואינו מוצא טעויות בתהליך קבלת ההחלטות. השופט דוחה גם את טענת המערערים בדבר העברת נטל ההוכחה, וקובע כי סירובם להציג ראיות מסוימות מעלה חשד לגבי טענותיהם. לבסוף קובע השופט כי המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪. מאחר שלא נמצאו טעויות בהחלטת הרשם, הערעור נדחה.