ע"פ 9469/12

תקציר

פסק הדין מתייחס להרשעה בחטיפה לצורך ביצוע עבירת מין. הרשעתו של הנאשם התבססה על עדות הקורבן, שהוצגה באמצעות חוקר ילדים. עם זאת, לעדות הקורבן היו כמה סתירות וקשיים, ובית המשפט התקשה לתת בה אמון ללא תנאי. בית המשפט מצא גם בעיות בראיות שהוצגו ובתמיכה בהרשעה בחטיפה בכוח. לפיכך קבע השופט כי ההרשעה בחטיפה בכוח אינה יכולה לעמוד ואין לזכות את הנאשם מאשמה זו. לאחר מכן בחן השופט האם ניתן להרשיע את הנאשם באישום החלופי של חטיפה במרמה. הם הגיעו למסקנה כי נוכח הספקות לגבי העובדות והיעדר ראיות חד משמעיות, יש לזכות את הנאשם גם מאשמה זו. השופט הדגיש כי במשפט פלילי יש להוכיח מעבר לספק סביר את כל יסודות העבירה, דבר שלא הושג במקרה זה. עוד ציינו כי קביעת חזקה במקרים כאלה עלולה להוביל להרחבה בלתי סבירה של העבירה וליצור בעיות בפרשנות החוק. בהתייחסו לגזר הדין קיבל השופט כי מדובר בעבירה חמורה וכי הנזק שנגרם לקורבן הוא משמעותי. הם גינו את עברו של הנאשם במעשים מגונים בקטינים ואת העובדה שהעבירה בוצעה זמן קצר לאחר תום מאסרו על תנאי. השופט הגיע למסקנה כי נדרש עונש מרתיע חמור. עם זאת, מאחר שהערעור על גזר הדין התקבל, הציע השופט להפחית את עונש המאסר לשבע שנים, תוך שמירה על מאסר על תנאי ותשלום פיצויים. השופטים, ח' מלצר וי' עמית, הסכימו עם פסק הדין והערעור התקבל.