בג"צ 6/88

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה לדיון חוזר בפסק דין קודם (בג"ץ 174/88) בעניין ייעוד חלקת קרקע בבעלות המשיב למבני ציבור כפי שהותוותה בתכנית בניין עיר מאושרת. התכנית כללה הוראות להפקעת קרקע ללא פיצוי. עם זאת, הרשויות לא מימשו את ההפקעה, דבר שהקשה על המשיב שלא יכול היה למכור את הקרקע ונאלץ לשאת בנטל המס. העותרים טענו כי הנימוקים המפורטים בחוק בתי המשפט מצדיקים בחינה מחודשת של פסק הדין הקודם. בג"ץ הכיר בפסק דינו בכך שסוגיית ביטול ההפקעה בשל איחור במימוש נדונה בעבר ונקבעה עיקרון. על פי עיקרון זה, אם חולף זמן סביר ללא כל פעולה מצד הרשויות, יש להחזיר את הייעוד. בית המשפט הדגיש כי מקרה זה מציג מציאות עובדתית עליה יש להחיל עיקרון זה. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי על אף היותו אמצעי קיצוני, הנסיבות מצדיקות את יישומו של עיקרון זה, מה גם שהמשיבים לא נקטו צעדים מהותיים כלשהם לקראת הפקעה. דעת הרוב הוציאה צו מכריע המחייב את שינוי ייעוד הקרקע. עם זאת, בית המשפט קבע מועד אחרון למשיבים לפעול, מתוך הכרה באתגרים שמציב הצו. דעת המיעוט של השופט בך צידדה בדחיית העתירה, שכן סבר כי העובדות אינן מצדיקות סנקציה כה חמורה. בסופו של דבר, הבקשה לדיון נוסף נדחתה, ובית המשפט אישר את פסק דינו הקודם. העותר חויב לשאת בהוצאות המשיב.