ת"א 34987-02-16

תקציר

פסק הדין דן בבעלות על חלקת אדמה בצור באהר. התובעים, שהם בניו של חוסיין עלי מחמוד ג'דאללה, טוענים כי הקרקע שייכת לאביהם וכי הזכויות בה לא הועברו לנאג'י עלי. מנגד, טוען הנתבע מס' 1 כי הקרקע נרכשה כדין וכי כל העסקאות בוצעו כראוי. פסק הדין בוחן שלוש שאלות מרכזיות: האם חוסיין היה הבעלים של הקרקע, האם זכויותיו הועברו לנאג'י עלי, והאם הנתבע מס' 1 רכש זכויות אלה. הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים כוללות עדויות עדים, המבוססות ברובן על עדויות שמיעה ואינן שופכות אור רב על מצב הדברים הנוכחי, כמו גם ראיות כתובות. התובעים הציגו מסמך רישום ארנונה משנת 1991, אשר לדבריהם אינו מדויק ואינו מעודכן. היא גם אינה עולה בקנה אחד עם פרטים אחרים של המקרה, כגון שמה וגבולותיה של חלקת האדמה הנדונה. במסמך הרישום עצמו נכתב כי אין לראות בו ראיה לבעלות, דבר המחליש את טענת התובעים. בנוסף, הציגו התובעים צווי ירושה שאינם מפרטים את הנכסים שירשו מאביהם, כלומר אינם מוכיחים את ירושת החלקה. עוד הם טוענים כי אביהם העניק לנאג'י עלי רק זכות שימוש בקרקע, שלא השתרעה על מכירתה. עם זאת, התנהגות הצדדים מלמדת אחרת, כאשר עלי נאג'י משקיע בקרקע ונהנה מיתרונות השכרתה ומכירתה הפוטנציאלית. מנגד, הציג הנתבע מס' 1 מספר מסמכים, לרבות הסכם מכר מקרקעין משנת 1962, שנחתם בין נאג'י עלי מחמוד ג'דאללה לבין בנו עלי נאג'י. מסמכים נוספים שהציגה הנתבעת, לרבות חוזה מכר, פרוטוקול בוררות ופסק בורר, תומכים בטענה כי נאג'י עלי היה הבעלים של הקרקע וכי זכויותיו הועברו כדין לנתבעת מס' 1. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת הנתבע מס' 1, וקובע כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את טענותיהם. הראיות מצביעות על כך שחוסיין עלי מחמוד ג'דאללה אכן היה הבעלים של הקרקע, אך הוא העביר זכויות מסוימות לעלי נאג'י, שכללו ככל הנראה את הזכות למכור את הנכס. עוד מציינת השופטת כי ההסכמים שהציגה הנתבעת מס' 1 מהווים שרשרת עסקאות לגיטימית, התומכת עוד יותר בטענת הנתבעת. משכך, דוחה השופטת את טענות התובעים ומורה להם לכסות את הוצאות הנתבעת מס' 1 בסך 20,000 ₪. פסק הדין תקף בין הצדדים אך אינו חל על צדדים שלישיים שאינם מעורבים בהליך.