עב"ל 4895-02-12

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שאישר את החלטתו של רופא מוסמך לבחון מחדש את מצב הנכות של המערער לפי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי. למערער, שנפגע בתאונת עבודה בשנת 1991, נקבעה בעבר נכות יציבה והוא פוצה בהתאם. רופא המוסד, לאחר שעיין בסרטון של המערער, המליץ על בדיקה חוזרת, דבר שהמערער התנגד לו. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המוסד, והמערער ערער, וטען, בין היתר, כי יש לפרש את תקנה 37 באופן מצמצם ולהחיל אותה לעתים רחוקות, כי רופא המוסד לוקה בחוסר כשירות וכי פגמים פרוצדורליים מכתימים את ההחלטה. כן ביקש המערער לזמן עדים נוספים ולקבל מידע נוסף מהמוסד. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה את התיק, אישרה את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר ודחתה את הערעור. בית המשפט קבע כי קביעת הנכות אינה קבועה וניתנת לתיקון. בית המשפט אישר מחדש את עקרון אי-סופיות הערכות הנכות, וציין כי הנסיבות משתנות וההטבות צריכות לשקף את המצב הרפואי הנוכחי. השופטים לא מצאו כל הצדקה לטענות המערער בדבר מעורבותו של רופא המוסד או הצורך בעיון מלא בתיק הרפואי טרם הפעלת תקנה 37. גם השימוש במעקב וידאו נחשב סביר, ובית המשפט סמך על שיקול דעתו העצמאי של הרופא המוסמך. בנוסף, בית המשפט לא ראה צורך לזמן עדים נוספים או למסור מידע נוסף. הערעור נדחה ללא הוצאות, בהתחשב באופי הביטוח הלאומי של התיק.