ת"א 41962-05-21

תקציר

השופט קבע כי התביעה שהגיש בעל בית בבניין נגד בעלי הדירות האחרים, המבקשים לבסס זכות בלעדית בחניה צמודה לדירתו, התקבלה בחלקה. השופט מצא כי קיים הסדר פרוצדורלי בין הצדדים, אשר נכשל בשל חוסר המעש של הנתבעים. לאחר מכן בחנה השופטת האם לתובעת יש זכות למקום חניה בלעדי על בסיס תקנות החניה, ההסכמים שנחתמו בין הנתבעים לקבלן או יחסי השיתוף בקרקע. לגבי הנדבך הראשון קבעה השופטת כי בעוד שחוקי התכנון מחייבים את הנתבעים לספק מקומות חניה, הם אינם מעניקים זכויות קנייניות לדירה ספציפית. עוד קבעה השופטת כי התובע לא הצליח להוכיח כי ההסכמים בין הנתבעים לבין הקבלן מזכים אותו במקום חניה בלעדי. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת התובע כי החניות מהוות רכוש משותף מכוח יחסי שיתוף במקרקעין, כלומר לכל הדיירים יש זכויות בהם. לפיכך קבעה השופטת כי לתובעת זכות להשתמש בחניות בבניין, הן מעל הקרקע והן במרתף, עד אשר ייגרעו כדין מהרכוש המשותף. הנתבעים חויבו בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין.