ת"פ 4063/06

תקציר

השופטים, השופט אריה רומנוב ועודד שחם, לא הצליחו להגיע להסכמה על הכרעת הדין בעבירות הבחירות נגד הנגבי. השופט רומנוב סבור כי יש לזכות את הנגבי מעבירות בחירות של שוחד וניסיון להשפיע על בוחר שיוחסו לו הן ביחס לפרסום במרכז העניינים והן ביחס למעשיו בנוגע למינויים פוליטיים. השופט שחם, לעומת זאת, סבור כי יש להרשיע את הנגבי באישומים אלה. הפרסום במרכז העניינים, לפי השופט רומנוב, אינו יכול להיתפס כהבטחה, אלא כתעמולה שנועדה להשפיע על הבוחרים, ובוודאי שלא כהבטחה העולה כדי שוחד. היא אינה מניחה קשר סיבתי בין הצהרתו של הנגבי לבין הציפייה שדבריו יגרמו לאדם להצביע עבורו. גם אם הייתה מדובר בהבטחה, היא לא הייתה נחשבת בלתי חוקית, שכן ניתן לפרש אותה כ"יישום מדיניות" של הליכוד. לפיכך, יש לזכות את הנגבי מהאישומים הקשורים לפרסום זה. באשר למינויים הפוליטיים טוען השופט רומנוב כי למינויים שביצע הנגבי לאורך תקופה ארוכה - מרץ 2001 עד פברואר 2003 - אין קשר סיבתי סביר לבחירות המקדימות בליכוד שנערכו בדצמבר 2002. לפיכך, יש לזכות גם את הנגבי מאישומים אלה. דעתו של השופט שחם היא כי הפרסום במרכז העניינים מהווה הבטחה ברורה למינויים פוליטיים, מתוך כוונה להשפיע על דפוסי הבוחר, ובכך ממלא את הדרישות לעבירת שוחד הבחירות. ההבטחה אינה לגיטימית ומושחתת, ואף שהיא פונה לציבור בוחרים גדול והבחירות חשאיות, מוקד העבירה הוא הניסיון להשפיע על הליך הבחירות באופן פסול. די בכוונתו של הנגבי, יחד עם הפרסום, כדי לגבש את היסודות הנדרשים לעבירה זו. בנוסף, הטענה כי הפרסום מתייחס להעדפה מתקנת אינה תקפה, שכן נראה כי כוונתו של הנגבי הייתה להפיק תועלת פוליטית. השופט שחם סבור גם כי המינויים הפוליטיים המיוחסים להנגבי ממלאים אחר הדרישות לעבירה של ניסיון להשפיע על בוחר. די במועדי המינויים, החופפים לבחירות, כדי לבסס קשר סיבתי סביר. מאחר שהשופטים לא הצליחו להגיע להסכמה, זוכה הנגבי מאשמת עבירות הבחירות, על פי העיקרון של "in dubio pro reo" (ספק סביר לטובת הנאשם).