סע"ש 27225-02-21

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת כמנקה באולם אירועים בין השנים 2015-2019, הגישה תביעה בטענה לגמול שעות נוספות, חופשה ללא תשלום, דמי חגים והטבות נוספות. הנתבעת טענה כי התובע מעולם לא היה עובד שלהם. לאחר בחינת חומר הראיות, פסק בית הדין לטובת התובעת וקבע יחסי עובד-מעביד. שכרו החודשי של התובע נקבע על 9,500 ₪, ונפסק לו גמול שעות נוספות בסך 75,839 ₪ עבור שעת עבודה נוספת בכל יום בממוצע, לא כולל שבתות. בנוסף, זכאית התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות פנסיוניות על ידי הנתבעת, בסך 25,475 ש"ח, ו-10,395 ש"ח בגין ימי הבראה שלא שולמו. בית המשפט פסק לטובת התובעת גם בעניין ימי חופשה ללא תשלום, ופסק 10,230 ₪ ו-5,000 ₪ בגין אי המצאת תלושי שכר על ידי הנתבעת. עם זאת, התביעה לדמי חגים נדחתה, וכך גם הבקשה לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, כאשר בית הדין קבע כי התובע עזב את עבודתו מרצון. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 126,949 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 30 יום. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, וניתן היה לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.