ה"פ 36008-04-19

תקציר

פסק הדין מתווה את דחיית הטענות לסיכום שהעלו המשיבים. היא מאשרת את הכלל לפיו לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות לדון בסעד העיקרי המבוקש, שהוא הכרזה על זכות חכירה לדורות, כמפורט בסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט. הוא דן גם בהתיישנות התביעה, וקובע כי תקופת ההתיישנות על התחייבויות חוזיות הקשורות למקרקעין מוסדרים היא עשרים וחמש שנים. תביעת המבקש, שהוגשה בטרם חלפה תקופה זו, תקפה, אפוא. בית המשפט מתייחס גם לטענת המשיבים כי ביטלו את ההסכם בשנת 1997, וקובע כי הפרת ההסכם - איחור ברישום - אינה יסודית. מאחר שהמשיבים לא נתנו ארכה מתאימה למבקש לתקן את ההפרה ולא הוכיחו כי הביטול היה צודק, אין הם רשאים לבטל את ההסכם. זאת ועוד, הודעת הביטול נשלחה שלא כדין, שכן לא עמדה בדרישות הקבועות בסעיף 7(ב) לחוק החוזים. עוד קובע בית המשפט כי המשיבים זנחו את כוונתם לבטל את ההסכם בשל התנהלותם לאורך השנים, וכי איחור הרישום של המבקש לא העיד על חוסר תום לב. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת המבקש, מאפשר לו לרשום זכות חכירה במקרקעין ומזכה אותו בפיצויים הקשורים להליכי הפקעה, בניכוי תשלומי מס. המשיבים נדרשים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המבקש.