ת"א 22062-08-13

תקציר

התובעת, נפגעת תאונה, לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה להפסדי השתכרות. בית המשפט הדגיש כי עדותו של התובע לבדה, ללא ראיות קונקרטיות, אינה יכולה להצדיק מסקנות עובדתיות כלשהן, במיוחד בעניינים כספיים שיש להקל עליהם לגבות במסמכים. התובע טען כי היה בעל חנות למוצרי עור ברוסיה ועבד בה לאחר התאונה, אך לא סיפק כל ראיה אובייקטיבית לתמיכה בטענה זו. יתר על כן, עדותה בעניין זה לא הייתה עקבית והעלתה בעיות מהימנות. היא גם לא סיפקה כל ראיה קבילה לגבי הכנסותיה לפני ואחרי התאונה, כגון דוחות מס או עדויות של עובדים, והמסמכים שסיפקה לא היו מספיקים ותורגמו בצורה לא נכונה. בית המשפט גם לא השתכנע מהסבריה של התובעת לאי הצגת ראיות ראויות, ומצא כי טענותיה לפגיעה תפקודית עקב התאונה אינן ברורות. כתוצאה מכך, בית המשפט לא יכול היה לקבוע קביעות חד-משמעיות לגבי אופי עבודתה של התובעת או לגבי השתכרותה לפני ואחרי התאונה. עם זאת, בית המשפט היה מוכן לקבל את הקביעה הכללית כי התובע עבד והרוויח הכנסה לפני התאונה. לפיכך, החליט בית המשפט לאמוד את הפסדי שכרה באמצעות הערכה גלובלית המבוססת על נתוני השכר הממוצע של המומחה מטעם הנתבעת וממצאי הנכות של המומחים הרפואיים. לתובע נפסקו 180,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, 141,500 ₪ בגין כאב וסבל ו-40,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות נלוות בעבר ובעתיד. התובעת ביקשה גם פיצוי בגין סיוע מצד שלישי, אך בית המשפט פסק לה 45,000 ₪ רק עבור סיוע בעבר ובעתיד מעבר לזה שניתן על ידי בני משפחתה. סכומים אלה קוזזו ב-7,500 ₪ בגין ניכויים שכבר קיבלה התובעת. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של התובע, ונתן לנתבעים 30 יום לשלם את כל הסכומים המגיעים להם.