רע"א 8887/16

תקציר

ניתוח משפטי: I. עקרונות המסדירים התערבות בהחלטות פרוצדורליות בית המשפט מדגיש את חוסר הרצון להתערב בהחלטות פרוצדורליות הנוגעות לסעדים זמניים, ומדגיש כי בתי המשפט לערעורים נמנעים בדרך כלל מלהתערב אלא בנסיבות חריגות. זה עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים מבוססים לפיהם בתי המשפט מעדיפים את יציבותם של פסיקות פרוצדורליות, במיוחד צווי מניעה זמניים, שהם זמניים מטבעם וכפופים להערכה מחדש עם התקדמות התיק. ההלכה המצוטטת, אקסלרוד נ' בנק מזרחי (ע"א 5841/11), ממחישה את גישת האיפוק בערעור בעניינים פרוצדורליים, אלא אם כן נפלה סטייה ברורה או פגיעה משמעותית. II. קריטריונים למתן רשות ערעור סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מגדיר תנאים ספציפיים למתן רשות ערעור: - אם הערעור, כאשר הוא נשמע בשילוב עם התיק העיקרי, ישפיע באופן מהותי על זכויות הצדדים, - אם צד מסתכן בנזק בלתי ראוי או בלתי הפיך, או - אם המשך הערעור מונע התדיינות מיותרת או שגויה. הניתוח של בית המשפט מגלה כי המבקש לא הצליח לבסס כל טענה לנזק בלתי הפיך או להפרת זכויות פרוצדורליות. היעדר פגיעה כזו מפחית את הסבירות שערכאת הערעור תמצא עילה משכנעת למתן רשות. יתר על כן, ההקשר הפרוצדורלי מצביע על כך שהמשפט העיקרי הסתיים בהגשות מסכמות ופסק דין מתוכנן בקרוב. סמיכות זמנית זו מצמצמת עוד יותר את הצורך או הדחיפות של אישור ערעור בשלב זה, ועולה בקנה אחד עם העיקרון לפיו ערעורים לא צריכים לפגוע בסופיות ההליכים השפיטים אלא אם כן הם מוצדקים. III. ההחלטה בערעור והשלכות העלויות שלילת רשות הערעור עולה בקנה אחד עם היקף שיקול הדעת בערעור, במיוחד בכל הנוגע להחלטות על הוצאות משפט. סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות בהן לא תינתן רשות ערעור), התשס"ט-2009, מתיר לבית המשפט לדחות ערעורים בהעדר נימוקים מספקים, לרבות ערעורים הנוגעים להוצאות או להחלטות פרוצדורליות שאינן שגויות או פוגעניות בעליל. עוד מציין בית המשפט כי מאחר שלא התבקשה תגובה מהמשיבים, אין השלכות הוצאות הנובעות מדחיית בקשה זו. IV. עקרונות משפטיים וחידושים המקרה מאשר מחדש מספר עקרונות יסוד: - ריסון שיפוטי בביקורת ערעור פרוצדורלית כדי לשמור על סופיותן ויציבותן של פסיקות זמניות, - הדרישה לנזק מהותי או טעות משפטית כדי להצדיק התערבות חריגה בערעור, - שיקולי היעילות הפרוצדורלית, בשים לב לכך שהתיק מתקרב להכרעה, מה שמפחית את הדחיפות והצורך בערעורים נוספים. לא הוצגו חידושים משפטיים חדשים; במקום זאת, ההחלטה מאחדת את הפסיקה הקיימת המדגישה איפוק ובחינה מדוקדקת לפני מתן סעד ערעור. לסיכום, החלטת בית המשפט עולה בקנה אחד עם דוקטרינה משפטית מבוססת המגבילה ערעורים על צווים פרוצדורליים אלא אם כן הוכח נזק או טעות משמעותיים, ובכך מדגישה את הכלכלה השיפוטית והיושרה הפרוצדורלית.