ע"פ 112/89

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר הרשיע את המערער בעבירות של סחר בסמים והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. המערער טען כי החלטת בית המשפט המחוזי לקיים את תעודת החיסיון, אשר מנעה את חשיפת עדותו וזהותו של עד, פגעה בהגנתו. בית המשפט העליון קבע כי ההחלטה לשמור על החיסיון לא פגעה באופן משמעותי בהגנתו של המערער, שכן גרסתו נעדרת היגיון והיו סתירות בעדותו. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי המערער יכול היה לזמן עד נוסף, סמארה, שיתמוך בטענותיו, אך בחר שלא לעשות כן. השופטים הסכימו כי החזקת סם מסוכן יוצרת חזקת ידיעה הניתנת להפרכה, והסברו של המערער לוקה בחוסר אמינות. לפיכך, אישר בית המשפט את ההרשעה. באשר לעונש, קיבל בית המשפט את הערעור והפחית את תקופת המאסר משלוש עשרה וחצי שנים לעשר שנים, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות של המערער ובחוסר הוודאות סביב חלקו בעבירה בשל העדות החסויה. בית המשפט העליון הדגיש את הצורך להימנע משימוש יתר בתעודות סודיות והדגיש כי יש לאכוף אותן רק כאשר הדבר נחוץ לשם הגנה על אינטרסים ציבוריים.