בע"מ 852/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הנוגע לפרשנות צוואה. הצוואה, שנחתמה על ידי שרה ומשה פרץ בשנת 1987, התוותה את חלוקת עזבונם לאחר מותו של בן הזוג האחרון שנותר בחיים. הצוואה קבעה כי במקרה של פטירת אחד המוטבים בפני המצווה, כל העיזבון יעבור למוטב שנותר בחיים. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות הביטוי "מת לפנינו". המבקש, בן שלמה, טען כי הכוונה היא למוטב שנפטר לפני המצווה האחרון שנותר בחיים. מנגד, המשיב טען כי משמעות הביטוי היא מוטב שנפטר לפני שני המצווה. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, העדיף את פרשנותו של המשיב, בהתחשב בנסיבות עריכת הצוואה ובעדויות הצדדים הרלוונטיים. קביעה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, שהתייחס גם לשתי טענות נוספות. אלה התייחסו להיקף הסעד שניתן ולפרשנות סעיף 42(ג) לחוק הירושה. בית המשפט קבע כי ההליך מתנהל ברם, ולכן בית המשפט אינו מוגבל לטענות הצדדים. בנוסף, בית המשפט פירש את הצוואה כסעיף דיספוזיטיבי, המשקף את רצונו של המנוח. הבקשה שהוגשה בפני בית המשפט ביקשה רשות ערעור, תוך הצגת שתי טענות עיקריות. הראשון ערער על יישום פסק דין קודם במקרה דומה, רבינוביץ', שקבע כי יורשיו של היורש הראשון זכאים לחלקו של יורש שני שנפטר לפני עשיית הצוואה. הטענה השנייה נוגעת לטעות הנטענת במתן סעד למשיב מעבר למבוקש. עם זאת, השופט דחה את הבקשה, הסכים עם פרשנותם של הערכאות הנמוכות יותר לצוואה ולא מצא עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. בפסק הדין הודגש כי פרשנות צוואה היא סוגיה מורכבת, התלויה בנסיבות הספציפיות, ועל כן אינה מצדיקה רשות ערעור במקרה זה, מה גם שהיא אינה מעוררת שאלות בעלות חשיבות משפטית מעבר לצדדים הקרובים. זאת ועוד, השופטת ציינה כי בתי המשפט להלן שקלו כראוי את נסיבות עשיית הצוואה, ופרשנותם סבירה. באשר לטענה השנייה, ציין השופט כי הסעד שניתן לא היה בלתי רצוי, ותפקידו של בית המשפט בדיוני קיום צוואה חורג מעבר לטענות המחמירות שהציגו הצדדים, ומבטיח את ייצוגם של כל הנוגעים בדבר. לבסוף ציינה השופטת כי פירוש הצוואה לטובת המשיב היה סביר, במיוחד נוכח מחלתה של הבת בעת עריכת הצוואה, והעדויות התומכות בעמדת המשיב. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.