ה"פ 13815-07-09

תקציר

בשאלה האם נושה יכול להטיל עיקול על בית מגורים הרשום על שם אשת החייב לפי חוק יחסי ממון, עמד בית המשפט בפני סוגיה משפטית מורכבת. אבי וקורין דוד, שנישאו בשנת 1983, רכשו בית על שם האישה בתקופות כלכליות טובות. בהמשך, עסקיו של הבעל כשלו, ובנק לאומי ביקש להטיל עיקול על הנכס כדי לגבות חובות, בטענה שחלק מהמעון שייך לבעל. בית המשפט בחן את המסגרת המשפטית לפי חוק ההוצאה לפועל וחוק יחסי ממון, תוך הבחנה בין משטרי רכוש שונים לפני ואחרי שנת 1974. המוקד העיקרי היה האם נושה יכול לגשת לנכסים של בן הזוג הלא רשום במהלך הנישואין. בית המשפט שקל דוקטרינות כמו הברחת נכסים, רישום פיקטיבי והסכמים משתמעים לפי הדין הכללי. נמצא כי הרישום הראשוני על שם האישה היה מכוון ומוסכם, ולא ניסיון להסתיר נכסים מנושים. בית המשפט קבע כי בני הזוג התכוונו לשמור על הפרדת רכוש, למרות חיי הנישואין המשותפים שלהם. כך, זכויותיו של הבעל במהלך הנישואין הוגבלו לאיזון משאבים עתידי, שאינו ניתן כיום לאכיפה. בעקבות זאת נדחתה בקשת העיקול של הבנק, בוטל העיקול הזמני והבנק חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין, תוך הדגשת ההבחנה המשפטית בין זכויות ברכוש הנישואין לבין תביעות נושים במהלך הנישואין.